ת"א 1327/04

תקציר

המבקשים, האחים יעקב בלום ואוזנתן בלום, ביקשו לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת מקורות חברה למים בע"מ, בטענה כי גביית החברה מצרכניה הישירים אגרה המכונה "חיוב בעד צריכה מעל זכויות" אינה חוקית ומנוגדת לחוק המים. המבקשים, צרכנים ישירים של מקורות, טענו כי חוק המים מתיר לחברה לגבות אגרה עבור אספקה שוטפת של מים רק לפי צריכה בפועל, כאמור בכללי התעריפים של מקורות, וכי כל חיוב נוסף, לרבות אגרת "הזכויות הנ"ל", אסור. מקורות, לעומת זאת, טענה כי התשלומים עבור "זכויות יתר" נבדלים מאגרות המים ומהווים תשואה על ההשקעות שביצעה בתשתיות מים, שהחברה הייתה רשאית לגבות. היועץ המשפטי לממשלה תמך בעמדת מקורות. בית המשפט בחן את פרשנותם של הסעיפים הרלוונטיים לחוק המים ומצא כי לשון החוק עמומה, ומאפשרת את שתי הפרשנויות. עם זאת, לאחר ששקל את ההיסטוריה החקיקתית, את תכלית החקיקה ואת השלכותיה של כל פרשנות, הגיע בית המשפט למסקנה כי פרשנותה של מקורות סבירה יותר. נמצא כי ההבחנה בין תשלום עבור אספקת מים לבין השתתפות צרכנים בעלויות תשתית נעשתה כדבר שבשגרה במשק המים, ואף הוכרה על ידי הממשלה בעת חישוב הסבסוד למקורות. זאת ועוד, קבלת פרשנות המבקשים תשבש את הצו הקיים ויהיו לה השלכות כלכליות על מימון משק המים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי פרשנותם של המבקשים לחוק המים אינה אפשרית באופן סביר, ועל כן נדחתה הבקשה לתביעה ייצוגית. המבקשים חויבו לשלם למקורות הוצאות בסך 50,000 ₪.