ע"א 9694/01

תקציר

התיק סובב סביב ירושת עזבונו של זאב בן צבי ברגמן, שנפטר בשנת 1967. צו הירושה המקורי, שניתן בשנת 1969, חילק את העיזבון שווה בשווה בין יורשי המנוח לבין צאצאיהם האלמונים של סבו וסבתו מצד אמו. בשנת 2000 עתרו חלק מהמשיבים, שהם יורשיו של ברגמן, לתקן את צו הירושה ולהעביר להם את חלקם של היורשים האלמונים. הם טענו שאין יורשים מצד האם והגישו בקשה לפסק דין הצהרתי. בית המשפט המחוזי פסק לטובתם והורה על תיקון צו הירושה. המבקש, המנהל את כספי היורשים הנעדרים, ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביקש צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לדרוש את שחרור הכספים עד להכרעה בערעור. המבקש טען כי יש להתייחס לתביעת המשיבים כאל בקשה לסעד זמני לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר יאפשר להם לפנות ישירות לבית המשפט העליון מבלי לפנות תחילה לבית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי הבקשה נופלת בגדר הנסיבות המיוחדות המנויות בכלל, שכן הסעד נחוץ כדי למנוע את הפיכת הערעור לחסר משמעות. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי בקשת המבקש היא, במהותה, עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ויש להתייחס אליה לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. לדברי השופט, הבקשה אינה עומדת בדרישות לסעד זמני לפי תקנה 471, שכן אין מדובר בהליך שגרתי ואין בה הצדקה מיוחדת. יתר על כן, הנסיבות אינן מצדיקות סעד זמני מעבר לתחומה של תקנה 471, שכן המבקש לא הוכיח צורך למנוע את סיכול הערעור. לפיכך, דרך הפעולה הראויה היא לפנות תחילה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, תוך אפשרות לערער על החלטתו לבית המשפט העליון אם תידחה. הבקשה לצו מניעה זמני בערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 7,000 ₪.