תא"מ 47050-01-19

תקציר

התובע תבע את הנתבע לפירעון שיק חתום על ידי האחרון. הנאשמת לא התייצבה לדיונים, וזו סיבה מספקת לדחות את הגנתה. עם זאת, בית המשפט עדיין פסק לגופו של עניין. נקבע כי השיק המדובר נמסר לחברה של התובעת כתשלום חלקי והוחזק כדין על ידי החברה ובעליה. התובע, אשר תפס את השיק במסגרת הליך פלילי נגד החברה, נחשב למחזיק חוקי ולכן היה רשאי לפתוח בהליכים לפירעונו. עוד מצא בית המשפט כי טענת הנתבעת כי פרעה את השיק במלואו אינה משכנעת, במיוחד נוכח היעדר ראיות התומכות בטענתה, בעוד התובעת הביאה ראיות מספיקות לחזקתו החוקית של השיק. יתר על כן, העסקה הנדונה לא הייתה הלוואה חוץ בנקאית, שהייתה הופכת את נטל ההוכחה, אלא עסקת ניכיון, כלומר הנטל נותר על הנתבע. ככלל, קיבל בית המשפט את טענות התובע ודחה את התנגדות הנתבע ופסק לטובת התובע. הנתבע חויב לפרוע את שווי השיק, בצירוף אגרת הוצאות בסך 3,000 ₪, והליכי ההוצאה לפועל היו אמורים להיות מופעלים.