ת"א 42949-11-23

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה והמסמכים הנלווים אליה וקבע כי הבקשה למתן פסק דין אינה ראויה. ראשית, בבקשה נכתב כי ההמצאה נעשתה לנתבע, אך נמצא כי אין זה המצב, שכן ההמצאה נעשתה בפועל לבן משפחה. המצאה זו אינה עומדת בדרישות תקנה 158(א) של TASSDA 2018, במיוחד בהתחשב בעלות המשמעותית הכרוכה בכך. הבקשה גם אינה מבססת באופן ברור את מערכת היחסים של הנמען עם הנתבע, אלא רק טוענת כי הנמען הוא בן משפחה המתגורר עם הנתבע, מבלי להביא כל ראיה לטענה זו. כמו כן, אין אזכור מפורש לפיצוי כלשהו ששולם למבוטח בגין נזק שנגרם לרכבו. התביעה אינה מקימה די הצורך עילת תביעה לפי סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח, ואין ראיה לתשלום, החיוני לתביעת מעילה. בנוסף, התביעה מוגשת למשפט מהיר, אך אין תצהיר תומך כנדרש בתקנה 79(א)(1) לתקשי"ר 2018, וגם אין כתב תביעה. גם התצהיר שהוגש אינו עומד במתכונת הנדרשת, ובית המשפט אינו יכול לאמת את פרטי הנספחים שצורפו לבקשה. בית המשפט מציין כי בקשה לפסק דין ללא הגנה היא בדרך כלל בקשה פשוטה שיש להכריע בה בתסקיר אחד. עם זאת, במקרה זה התגלו ליקויים משמעותיים, ואין זה מתפקידו של בית המשפט להנחות את המבקש כיצד לתקן בעיות אלה. לפיכך, התביעה תידחה, והתובע מוזמן להגיש תביעה חדשה ומתוקנת, בהתחשב בהבחנות שפורטו לעיל. בית המשפט מציע כי אם הצדדים יגיעו להסכמה, האגרה ששולמה בגין תיק זה תוכר כתשלום עבור מקרה חדש. ההחלטה מועברת לתובע, אשר צפוי לשתף פעולה עם בית המשפט על מנת להקל על ההליך השיפוטי. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים.