עת"מ 1296/09

תקציר

העתירה מערערת על החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין שלא להעניק לעותר היתר לעסוק בעבודה נוספת בתקופת התמחותו השנייה כעורך דין. העותר, שמאי מקרקעין, עבד במקביל כמתמחה במשרד עורכי דין תוך התמחות כעורך דין. עם זאת, מוקדם יותר החליט הוועד המרכזי לפסול את ההתמחות הראשונה שלו לאחר שמצא כי אינו נוכח פיזית במשרד עורכי הדין בשעות ההתמחות המדווחות. בעקבות החלטה זו החלה העותרת בהתמחות שנייה. העותר ביקש אישור מהוועד המרכזי לעבוד בנוסף כשמאי מקרקעין במהלך התמחותו השנייה, אך בקשתו נדחתה בשל הנסיבות שהביאו לסיום התמחותו הקודמת. דחייה זו נעשתה ללא דיון ענייני בוועדה המרכזית, שרק אישרה את המלצת ועדת המתמחים. בית המשפט מצא כי הוועד המרכזי לא פעל בהתאם להליכים מנהליים תקינים. היא קבעה כי על הוועד המרכזי להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי ולקיים דיון ענייני בבקשה לעבודה נוספת, הגם שמדובר בהליך מצומצם יותר מזה הנדרש לפסילת התמחות. המלצת הוועדה צריכה לסייע רק לוועדה המרכזית, שבסופו של דבר צריכה להחליט בבקשה עצמה. לפיכך, העתירה מתקבלת, ההחלטה בדבר עבודות נוספות מבוטלת, והעניין מוחזר לוועד המרכזי להחלטה חדשה שתתקבל לאחר דיון מהותי. החלטת הוועדה בעניין החל"ת של העותר מבוטלת אף היא, שכן היא נפרדת מהחלטת היתר העבודה הנוסף, אם כי הוועדה המרכזית רשאית לבחון סוגיה זו ללא הודעה מוקדמת.