סע"ש 42160-11-15

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כ-13 שנים כמנהל מכירות, תבע זכויות הנובעות מהעסקתו והפסקתה. לטענתו, הוא פוטר ללא התראה מוקדמת וללא שימוע, וביקש פיצויים בגין הטבות שונות, בהן ימי חופשה ללא תשלום, אי המצאת טופס הודעה מוקדמת לעובד, הפרשי פנסיה ופיטורים שלא כדין. הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה ולא פוטרה, וכן הגישה תביעה שכנגד בסך 500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לכאורה עקב התפטרות התובעת והתחרות עם עסקי הנתבעת. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי פוטר ובמקום זאת התפטר מתפקידו. לפיכך, התובע לא היה זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או אי קיום שימוע. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע צבר באופן שגוי את ימי החופשה של התובע לאורך השנים, והורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 38,091.50 ₪ בגין פדיון ימים אלה. באשר לתביעה לקבלת טופס ההודעה לעובד, קבע בית הדין כי הנתבעת אכן לא מסרה לתובע את הטופס, אך התובעת לא טענה כי הנתבעת פעלה ביודעין או בכוונה, ועל כן תביעתו לפיצוי בעניין זה נדחתה. בית המשפט דחה גם את תביעת התובע לפיצויים פנסיוניים, שכן היא לא נתמכה בראיות כלשהן. בהתייחסו לתביעתה שכנגד של הנתבעת, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה ממעשיה של התובעת. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה קיומם של סודות מסחריים כלשהם או כי התובעת גילתה סודות אלה. לפיכך, גם התביעה שכנגד נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, אך בית המשפט ציין כי אלמלא הגיש הנתבע את התביעה שכנגד, התובע היה מחויב בהוצאות הנתבע.