ת"א 19016-09-14

תקציר

התובע והנתבע היו במערכת יחסים והיו בקשר קרוב מאוד – דומה לזה של בעל ואישה. לאחר שהנתבע הביע את רצונו לרכוש קרקע ולהקים עסק, הציע התובע לסייע לו כלכלית ולרכוש קרקע שיוכל להשכיר ממנה. התובעת מימנה באופן בלעדי את רכישת הקרקע ואף כיסתה את ההוצאות הנלוות. בעוד התובע היה בתחילה הבעלים היחיד של הנכס, הנתבע היה רשום גם כבעלים. התובעת טענה כי הנתבע אמור היה לשמש כנאמן לזכויותיה במקרקעין וכי רישום מחצית המקרקעין על שמו נועד להגן על נכסיה. הנתבע, לעומת זאת, טען כי התובעת היא שותפתו העסקית וכי היא העניקה לו במתנה מחצית מהקרקע. בית המשפט מצא את עדויות הנאשם בלתי אמינות ובלתי נתמכות בראיות. תחת זאת, שוכנעה כי גרסת התובע לאירועים אמינה ונתמכת בראיות הקיימות. לפיכך, הכריז בית המשפט על התובעת כבעלים היחיד של הקרקע והורה להעביר לה את הזכויות הרשומות על שם הנתבעת. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות שני הצדדים והיה אמור להימסר להם בדואר רשום.