רע"א 42018-05-24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לחייב את המבקשים - התובעים בתביעת לשון הרע בסך 272,735 שקל - להפקיד ערבות בסך 30,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים. המבקשים, מר וגב' מיטרני, טענו כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו, בניגוד לפסיקה, וכי סיכויי הצלחתם בתביעה טובים. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי החלטות בדבר הפקדת ערבות מותירות ככלל לשיקול דעתו של בית משפט קמא וכי יש לאזן בין זכות הגישה של התובעים לערכאות לבין האינטרס של הנתבעים להשיב את הוצאותיהם. מאחר שהמבקשים לא טענו כי החלטת הערבות תמנע מהם להמשיך בהליך מחמת עוני, ובהתחשב באופי שיקול הדעת של פסק הדין, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי ההשלכות של אי הפקדת סכום הערבות הן דחייתה, ולא דחייתה, של התביעה, וקבע כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו אי יכולתו של אדם לשלם ערבות אינה צריכה כשלעצמה להוות סיבה לוותר על הדרישה. עושרם של המבקשים, בשילוב אופיו השיפוטי של פסק הדין, הצדיקו עוד יותר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.