ע"א 1087/96

תקציר

ערעור זה הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לטובת שושנה יהוד (המשיבה), אשר הורה להעביר לה שליש מהזכויות בחלקת קרקע שבבעלות זהרה סעיד ז"ל, למרות היותה רשומה על שם שני אחיה – המערערים, שלום ויוסף טובי. בית המשפט קיבל את טענתה של יהוד כי אמה, שדיברה רק ערבית תימנית, לא ידעה את השפה העברית ולכן לא ידעה על מה היא חותמת כאשר העבירה את הזכויות בקרקע במתנה לבניה בשנת 1987. הימנעותם של שני האחים מלהביא את עדותו של שלום טובי, מארגן העסקה, יחד עם הראיות לכך שהמנוחה חתמה על צוואה המורישה את רכושה לבניה שבוע לאחר המתנה, וייפוי כוח נוטריוני המסמיך את בניה לפעול בשמה, שניהם נערכו בשפה העברית, השפיע רבות על השופטים לטובת יהוד. עם זאת, השופטת ט' אור חלקה על כך, וטענה כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי המנוח אינו מבין עברית, וכי מסקנת הרוב אינה מעוגנת בעובדות. אור הדגיש כי שני עורכי דין העידו כי המנוח יכול לתקשר בעברית וכי החזקה צריכה להיות לטובת המערערים. בכך היה אור מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטת ביניש הסכימה עם פסק דינו של אור. עם זאת, החלטת הרוב של השופט אילן, יחד עם ההחלטה לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עמדה בעינה.