ב"ל 64583-12-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על תאונת עבודה שהתרחשה בשנת 2010. המערער טען כי התאונה גרמה לחוסר יכולת לחזור לעבודתו הקודמת כנהג אוטובוס וכי המעבר לעבודה חלופית גרם לירידה משמעותית וקבועה בהכנסותיו. עם זאת, השופט לא מצא טעויות משפטיות בהחלטה המקורית ודחה את הערעור. הראיות שהוצגו לא תמכו בטענות המערער כי פרישתו הייתה תוצאה ישירה של תאונת העבודה. עדויות העדים, לרבות עדויותיהם של מר שלמה כהן ומר אודי בן משה, לא ביססו קשר סיבתי בין התאונה לבין פרישתו של המערער. בנוסף, ציינה השופטת כי המערער עבד כנהג במשך מספר שנים לאחר התאונה, דבר הסותר את טענתו בדבר חוסר יכולת לחזור לעבודתו הקודמת. גם שיעור הירידה בהכנסות עם המעבר לתפקיד פקידותי לא הוכח. ככלל, הגיע השופט למסקנה כי פרישתו של המערער מיוחסת לנסיבות אישיות ולרצונות שקדמו לתאונה ולתביעה עצמה. המפתח להחלטה היה פרשנותה של תקנה ישראלית המחייבת עמידה בשני תנאים במקרים כגון זה; חוסר יכולת לחזור לעבודה קודמת וירידה משמעותית וקבועה בהכנסות כתוצאה מהפגיעה. פסק הדין של השופט אישר מחדש את החלטתה המקורית של הוועדה, דחה את הערעור וציין כי כל צד יישא בהוצאותיו.