ת"א 10064-08-16

תקציר

פסק דין זה דן באכיפתו של פסק חוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ בישראל. מדובר בתביעה אזרחית שהגיש בנק נגד עובד לשעבר, מר כציב, ואשתו, גב' כציב, בדרישה לקבל פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה ממעשי המרמה של מר כציב בעת שעבד בחברת הבת הרוסית של הבנק. ההונאה התרחשה בין 2006 ל -2008, וכתוצאה מכך הפסדים של כ -1.335 מיליארד רובל רוסי. כציב נעצר בשנת 2008 והוחזק במעצר במשך חמש שנים עד שהורשע במרמה, קבלת אשראי שלא כדין והלבנת הון. מעצרו התאפיין בתנאים ירודים ובגישה מוגבלת לייעוץ משפטי. הבנק יזם תביעה אזרחית ברוסיה בשנת 2010, שהובילה לפסק דין המורה למר וגב' כציב לשלם לבנק כ-58 מיליון שקל וסכומים נוספים במטבע חוץ. בני הזוג כציב ערערו על פסק הדין האזרחי ללא הצלחה. בתוך כך, מר כציב עתר גם לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשל תנאי מעצרו והיעדר גישה לעורכי דינו ולמשפחתו. בית המשפט לזכויות האדם פסק לטובתו, וקבע כי הוא פוגע בזכותו שלא לעבור עינויים ובזכותו להליך הוגן. הדבר הוביל לביטול כל ההחלטות הנוגעות להארכת מעצרו על ידי נשיאות בית המשפט העליון של רוסיה. לאחר מכן הגיש הבנק בישראל עתירה להכיר ולאכוף את פסק הדין האזרחי הרוסי. המשיבים, מר וגב' כציב, התנגדו לעתירה בטענה כי פסק הדין הושג בהליך פלילי פגום ופוגע בזכויותיהם. לטענתם, אין לאכוף את פסק הדין בישראל משיקולי תקנת הציבור. בית המשפט הישראלי הכיר בפסק הדין הרוסי כבר אכיפה. בית המשפט מצא כי חרף הפגיעה בזכויותיו של מר כציב במהלך ההליך הפלילי, ניתנה למשיבים הזדמנות סבירה להציג את טענותיהם וראיותיהם בתיק האזרחי. בית המשפט ציין כי תנאי מעצרו של מר כציב אינם מעידים על הפרה של תקנת הציבור, מה גם שהם טופלו על ידי הרשויות הרוסיות. יתר על כן, פסק הדין האזרחי לא התבסס רק על הכרעת הדין הפלילית אלא כלל גם הערכה עצמאית של הראיות. לפיכך, בית המשפט הישראלי קיבל את בקשת הבנק והכריז על פסק הדין הרוסי כבר אכיפה בישראל. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות הבנק, לרבות הוצאות משפט, הוצאות תרגום, שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪. אכיפת פסק הדין נדחתה ב-45 יום ממועד מתן פסק הדין. השופטת הדגישה את מורכבות התהליך ואת הצורך של המשיבים לשלם את ההוצאות בתוך פרק הזמן שנקבע.