ת"פ 40013/05

תקציר

פסק הדין דן בשתי בקשות עיקריות של עורכי הדין של הנאשמים. האחת, להפריד את משפטם של נאשמים 5 ו-6 מיתר הנאשמים, בשל היעדר קשר מהותי בין האישום השמיני המיוחס לנאשם 5 לבין יתר סעיפי האישום. השופט דוחה את הבקשה וטוען כי בעוד שזכותה הפורמלית של התביעה לצרף נאשמים אלה לכתב האישום אינה מוטלת בספק, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את עיוות הדין הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה ממשפט משותף. למרות שהכיר בכך שבנסיבות חריגות משפט ממושך יכול להצדיק משפט נפרד, השופט אינו מוצא נסיבות משכנעות במקרה זה. השופט שוקל גם את היעילות של קיום משפט יחיד למען המשכיות עובדתית וצדק, וסבור כי די בהתחייבות התובע לרכז את הראיות באישום השמיני. הבקשה השנייה, שהוגשה על-ידי בא-כוחו של נאשם 6, היא לתקן את כתב האישום בשל פגמים לכאורה. הטענה המרכזית היא כי כתב האישום מייחס עבירות מיותרות מחוק העונשין לצד חוקי מס ספציפיים, המהווה כפילות מיותרת הפוגעת בהוגנות הדיון. השופט מספק ניתוח מפורט, תוך התייחסות להוראות החוק הרלוונטיות ולפסיקות קודמות. מסקנתה היא כי זכותה של התביעה לייחס ריבוי עבירות על בסיס אותה מערכת עובדתית, כל עוד הנאשם לא נענש פעמיים על אותו מעשה. לפיכך, השופט דוחה את הטענה העיקרית ומסכים רק למחוק חלק מהעבירות המיוחסות לנאשם 6, כפי שביקשה התביעה עצמה. פסק הדין מסתיים בדחיית טענותיו המקדמיות של בא כוחו של נאשם 6, בכפוף לתיקונים המוסכמים בכתב האישום.