ע"א 694/75

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה אזרחית שהגיש תושב מושב נגד משרד השיכון, בטענה כי המשרד התחייב לבנות או להשלים את בניית ביתו. התביעה נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי בעילה של חוסר עילה וסמכות מקומית. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על התביעה המקורית ולא על המתוקנת. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי אין לדחות את התביעה על הסף, שכן למערערת הייתה זכות לבקש פסק דין הצהרתי נגד המדינה. על אף שהמערער ביקש פסק דין הצהרתי בתקווה שישמש לחץ מוסרי לחייב את המדינה למלא אחר דרישותיו, קבע בית המשפט כי פסק דין כזה לא יהיה תיאורטי גרידא אלא יכול להביא לתוצאות מעשיות. יתר על כן, מאחר שלא היו למערער אמצעים אחרים לאכוף את זכויותיו הנטענות כנגד המדינה, היה מקום למתן פסק דין הצהרתי. דעת הרוב הורתה לבית המשפט המחוזי לדון בתיק לגופו. השופט עציוני חלק על כך, וטען כי אל לו לבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי כאשר אין לו יכולת לאכוף אותו וכל מטרתו של המערער היא להשתמש בו כלחץ מוסרי. דעת הרוב הדגישה כי אל למדינה להתחמק מחובותיה וכי למערער אינטרס משפטי לקבל פסק דין הצהרתי. ההחלטה התייחסה גם לסוגיית הסמכות המקומית והבהירה כי התביעה צריכה להידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב או במידת הצורך להעבירן לבית המשפט המוסמך. הוצאות והוצאות נפסקו למערער.