ערר 263/10

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על השפעת תכנית 11319 על מקרקעי המערערת. המערערים טענו כי התכנית תפגע ברכושם בכך שתגדיל את מצוקת החניה והציפוף באזור. הוועדה המקומית דחתה את טענתם והובילה לערר. ועדת הערר לא מצאה טעם בטענות המערער. נקבע כי הם לא עמדו בנטל ההוכחה להוכיח פגיעה כלשהי באדמתם. באשר לחניה, התוכנית דווקא שיפרה את המצב בכך שחייבה הקמת חניון תת קרקעי. אשר לטענת הצפיפות המוגברת, הערכתו של המערער התבססה על מודל תיאורטי, נוסחת זרניצקי, שלא היה רלוונטי במקרה זה. נוסחה זו בוחנת את ערך הקרקע שבה עולה הצפיפות, ולא את השפעת הצפיפות על קרקעות שכנות. יתר על כן, הנוסחה אינה ישימה לשינויים בשוק המודרני. לפיכך, הערר נדחה, והמערער חויב בהוצאות הוועדה המקומית והערר כאחד.