ת"פ 2600/04

תקציר

הנאשם, עובד ציבור במס הכנסה, הודה בהפרת אמונים בכך שביקש וקיבל הלוואות משני בעלי עסקים שהוא היה אחראי לביקורת המסים שלהם. כתב האישום המקורי ייחס לו שלוש עבירות, בהן שוחד, אך זה תוקן לאחר שהתברר כי אחד הלווים לא היה תחת סמכותו של הנאשם בעת מתן ההלוואה. התביעה הדגישה את חומרת העבירה, ואילו ההגנה ביקשה אי הרשעה או מאסר על תנאי, בטענה שאין בעבירה קלון. בית המשפט הרשיע את הנאשם בהפרת אמונים אך החליט שלא לבזות אותו, בהתחשב בנסיבות העבירה, הקריירה הארוכה וחסרת הפגמים של הנאשם בשירות הציבורי, פרישתו הקרובה והיעדר מרמה או שוחד. השופט הדגיש כי מעשיו של הנאשם היו פסולים וראויים לגינוי, אך בסופו של דבר קבע כי הם לא הגיעו לדרגת קלון. גזר הדין כלל שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקל. הן לתביעה והן להגנה הייתה זכות ערעור תוך 45 יום.