רע"א 7598/14

תקציר

פסק הדין מתמקד בסוגיית גילוי המסמכים בתיק שבו מעורבת הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. בית המשפט היה צריך להחליט אם לאפשר ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שהורה לפטריארכיה להגיש מסמכים – ובפרט את פרוטוקול הסינוד – לעיון, תוך שימוש בתקנה 119. השאלה המשפטית העיקרית הייתה האיזון בין הצורך בגילוי כדי להבטיח משפט הוגן לבין טענת הפטריארכיה לחיסיון המעוגנת בחיסיון דתי. בית המשפט הדגיש את עקרון הגילוי המרבי תוך הכרה בכך שישנם חריגים שבהם החיסיון עשוי לגבור על הצורך בשקיפות מלאה. היא מתחה ביקורת על בית המשפט המחוזי על כך שהחליט בטרם עת להשתמש בתקנה 119 מבלי להתייחס כראוי לטענות הפטריארכיה ומבלי לשקול את הנזק הפוטנציאלי שגילוי עלול לגרום. ערכאת הערעור ציינה כי תקנה 119 מעניקה לבית המשפט סמכות לעיין במסמכים לצורך בחינת טענות לחיסיון, אך הדגישה כי עיון כזה אינו צריך להוביל אוטומטית לגילוי נוסף לגורמים אחרים. בסופו של דבר ביטל בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לבחינה נוספת, תוך שהוא מורה לבית המשפט המחוזי לבחון האם יש להחיל את תקנה 119, בהתחשב בניגוד האינטרסים ובאופייה הייחודי של טענת החיסיון. עוד הודגש בהחלטה כי ההליך לקביעת נחיצות עיון במסמכים על ידי בית המשפט וגילוי פוטנציאלי בעקבותיו הם נפרדים ויש להתייחס אליהם באופן שונה. הערעור התקבל ללא צו להוצאות, דבר המצביע על גישה רבת ניואנסים לאיזון בין שקיפות לחיסיון.