ת"א 46312-03-16

תקציר

התובע, אשר טען לזכויות קניין בחלקות קרקע מסוימות, התמודד עם מספר אתגרים בתביעתו כנגד הנתבע. ראשית, התביעה הוגשה לאחר שיהוי משמעותי, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבע ולצד שלישי, ואי ציון סכום הפיצוי המבוקש, שהיה צריך להיתמך בשמאות או בראיות אחרות. שנית, בהסכם משנת 74' בין התובעת לנתבעת נקבע במפורש כי התמורה הכספית כוללת את כל התביעות, לרבות פיצויי הפקעה, וחלה על כל חלקות הקרקע בקיסריה, כפי שמסומנות במפה המצורפת. ההסכם, הסדר כולל, נועד לכלול כל תביעה קיימת ועתידית הקשורה לקרקעות אלה. התובעים לא הצליחו להצדיק את השיהוי בהגשת התביעה ולא הסבירו מדוע ביקשו סעד הצהרתי בלבד. זאת ועוד, לשון החוזה הייתה ברורה וחד משמעית, והתובעים לא הביאו כל ראיה לכך שהסכום שקיבלו אינו מספק. בשל השיהוי הרב, חוסר הכימות ותנאי ההסכם מ-74', החליטה השופטת לדחות את תביעת התובעים ולהטיל עליהם הוצאות ריאליות. התובע חויב לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שלה, וכן של צד שלישי, קרן קיסריה, בסך של 100,000 ₪ ו-50,000 ₪, בהתאמה, בתוך 30 יום.