ע"א 2330/09

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לא צלח, ופסק הדין בעניין הדיירות המוגנת של המשיבים בנכס הנמצא ברחוב הצרי 7 ביפו התקבל. המשיבים, זוג נשוי, התגוררו בנכס מוגן להשכרה בקומת הקרקע של הבניין משנת 1970. הנכס חולק במקור לשתי דירות נפרדות, אותן התמזגו המשיבים עם המעבר לגור בהן. על זכות הדיירות המוגנת של המשיבים ערערו בעלי הנכס – המערערים – בשנת 1996 ושוב בשנת 2005, לאחר מותם של שני הורי המשיבים עמם התגוררו. הבעלים טענו כי למשיבים היו זכויות רק בחלק בנכס ששכרו בשנת 1970, ולא בחלק שהושכר קודם לכן על ידי הורי המשיבים. בית המשפט הפרוצדורלי פסק לטובת המשיבים, תוך הכרה בזכויות הדיירות המוגנת שלהם בנכס כולו, בהתבסס על שני תנאים הקבועים בחוק הגנת הדייר. ראשית, למשיבים לא היה נכס נוסף בעת פטירת אמם, ושנית, הם התגוררו יחד עם אמם בששת החודשים שקדמו לפטירתה. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית המשפט הפרוצדורלי, בקובעה כי אין היא מעמידה עצמה בעמדת בית המשפט הפרוצדורלי לבטל את ממצאיו העובדתיים, שהתבססו על ראיות שאינן חד-משמעיות. טענת המערערים כי למשיבים דירה נוספת – דירה ב' – נדחתה, שכן הדירה אינה ראויה למגורים, נעדרת שירותים בסיסיים כגון שירותים, מקלחת ומטבח. כמו כן, נפסק כי זכותם של המשיבים לדיירות מוגנת בחלק הנכס שהושכר בעבר על ידי הוריהם (דירה א') היא נגזרת, כלומר לא ניתן להעבירו לשוכרים אחרים לאחר שהמשיב עזב את הנכס. פסק דין זה איזן בין זכויות הדיירים ובעלי הנכסים, והבטיח כי המשיבים לא יוכלו להאריך ללא הגבלת זמן את מעמד הדיירות המוגנת שלהם גם לבני משפחה אחרים. כמו כן עודדו את המערערים לקיים את הבטחתם לבנות את השירותים הנחוצים בדירה ב', כדי להבטיח את נוחות המשיבים ולהימנע מסכסוכים משפטיים עתידיים. ככלל, הערעור נדחה, והמשיבים הוכרו כבעלי זכות שכירות מקורית בדירה ב' ודיירות נגזרת בדירה א'.