ת"א 53655-07-10

תקציר

המחלוקת במקרה זה היא על בית בן שלוש קומות בעיר העתיקה בירושלים. התובעים, נכדיו של הדייר המקורי מוסטפא, טוענים כי הם מוגנים בזכויות הדיירות כדיירים נגזרים באמצעות אבותיהם, בניו של מוסטפא. הנתבעים, הבעלים הרשום הנוכחי ושוכר של חלקים מהבית, טוענים כי רק למוסטפא היו זכויות שכירות מוגנות וכי זכויות אלה פקעו עם מותה של אלמנתו של מוסטפא. המפתח לטענת התובעים הוא הצגת שני הסכמים משנת 1963 המעניקים לכאורה זכויות שכירות מוגנות לבנים. עם זאת, השופטת קובעת כי הסכמים אלה אינם אותנטיים, שכן יש בהם אי התאמות, הוצגו באיחור וסותרים טענות קודמות של התובעים. יתר על כן, השופטת קובעת כי רק שני דורות של יורשים מוכרים כדיירים מוגנים, וכי מעמדם של התובעים כדיירים נגזרים הסתיים עם מות אמותיהם. לפיכך, דוחה השופטת את טענתם העיקרית של התובעים. באשר לתביעה שכנגד בדרישה לפנות את התובע מספר אחת, מאזן, ולשלם דמי שימוש הולמים, פוסקת השופטת לטובת הנתבעים. עם זאת, השופט מחליט שלא לפסוק פיצוי כספי בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה שכנגד, ומפרש את התנהלות הנתבע כמסמלת הסכמה להמשך ההשתלטות של מאזן על הנכס. לבסוף, השופט מורה על פינוי מאזן ומשפחתו עד למועד נקוב ופוסק מהתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.