ת"א 13973-02-14

תקציר

התובעת, חברה ישראלית המנהלת ומפיצה תוכן דיגיטלי ליצרני תוכן, תבעה את הנתבעים בגין חובות כספיים כבדים הנובעים מהסכם מסגרת והזמנות שירות שונות. הנתבעים, חברה המפעילה ערוץ תוכן אופנה ובעל מניותיה/דירקטור בה, כשלו לכאורה בתשלומים במועד, מה שהוביל להסכם פשרה. עם זאת, הנתבעים המשיכו להשתמט מתשלומים, מה שהוביל את התובעת להפסיק את שירותיה. התובע תובע פיצויים בסך של למעלה מ-4 מיליון דולר. מנגד, הנתבעים טוענים מנגד כי מילאו את התחייבויותיהם ומאשימים את התובעת בהפרת ההסכמים. עוד נטען, כי כוונתה האמיתית של התובעת היא להיטיב עם מתחרה. הנתבעים ביקשו לחייב את התובע בהפקדת ערבות להוצאותיהם, ובית המשפט נעתר בחלקו. בית המשפט הורה לחברה התובעת להעמיד ערבות בסך 50,000 ₪ להוצאות הנתבע השני, תושב חוץ, בשל הסיכויים השונים של התיק נגדו לעומת הנתבע הראשון. השופטת הדגישה כי החלטה זו התקבלה מבלי להכריע לגופו של עניין וכי יכולתו של התובע לשלם את ההוצאות, אם התביעה תיכשל, ניכרת. הבקשה לקבלת ערבויות נדחתה בדרך אחרת, כאשר השופט ציין כי הנתבעים לא הצדיקו די הצורך לחייב את התובע בהפקדת ערבות להוצאותיהם. בנוסף, דחתה השופטת את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף, וקבעה כי יש עילה לתביעת התובע נגד שני הנתבעים, במיוחד לאור השלב המקדמי של ההליך. ההחלטה התקבלה שלא בפניה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.