ע"פ 603/92

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הערעור בנימוק שהמבקש לא הצביע די הצורך על פגמים כלשהם בהליך קבלת ההחלטות של ערכאת הערעור הקודמת. החלטת בית משפט השלום, שהתבססה על טיעונים מקדמיים ועל גרסה עובדתית שלא הועלתה על ידי המבקש, הייתה צריכה לאפשר למדינה לספק הסברים ותשובות. בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהתבססה על תקדים המשפט האזרחי, הודגש כי יש לתת לצדדים הזדמנות להגיב לטענות מקדמיות ולהציג ראיות. זאת ועוד, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לחדש את הדיון במישור המשפטי לאחר דחיית טענותיו המקדמיות של המבקש, נמצאה ראויה. לגופו של עניין, פסק הדין מציין כי לא הייתה סתירה לחזקת תוקפו של הפרסום ברשומות בדבר בטלותו של חוק העזר. פרוטוקול ישיבת העירייה לא נחשב לראיה ממצה, ולא ניתן היה להפריך את חזקת החוק. בנוסף, הראיות המובאות בפרוטוקול ישיבת המועצה מצביעות על העברת חוק העזר, למרות הערות והבהרות שונות שהושמעו במהלך הישיבה. מאחר שלא נמצאו נימוקים משכנעים המצדיקים הגשת ערעור, הבקשה נדחתה, והדיון יימשך כפי שיורה בית המשפט המחוזי. כן חויב המבקש בכיסוי הוצאות המדינה, בסך 3,000 ₪, כמפורט בסעיף 79 לחוק העונשין (תשל"ז-1977).