ה"פ 1721/00

תקציר

בפרשת אברהם שפייר ואח' נ' החברה לשיכון עולים בע"מ ואח', דחה בית משפט תביעה נגד החלת צווי פיקוח על דמי טיפול בגין העברת זכויות ביחידות דיור. הצווים הגבילו את האגרות שחברות בנייה יכולות לגבות, ואף שנכנסו לתוקף בשנת 2000, השאלה הייתה האם הם חלים גם על הסכמים שנחתמו לפני מועד זה. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה כי תחולת הצווים אינה רטרוספקטיבית אלא אקטיבית, ועולה בקנה אחד עם תכלית הצווים להתמודד עם מצב מתמשך של עיכוב ברישום זכויות הרוכשים. החלטה זו הייתה מוצדקת למרות שפגעה בזכויות הקניין וההתאגדות של החברות, שכן הצווים שירתו תכלית ראויה ולא חרגו מהנדרש. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות רישום זכויות הרוכשים, ודירג אותו כהתחייבות השנייה בחשיבותה בהסכם מכר לאחר מסירת החזקה. גם העותרת, חברה משכנת, לא קיבלה סעד הצהרתי בשל היעדר ניקיון כפיה, שכן היא המשיכה לגבות אגרות גבוהות יותר למרות שהייתה מודעת לצווים. החברה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב.