ע"א 3908/07

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה לפסק דין מקוצר נגד בנימין לוי בגין אי תשלום דמי חכירה שנצברו בין השנים 2001 ל-2007, בסך כולל של 94,596 ש"ח. לוי הגיש בקשה למחיקת התביעה או לחילופין להתגונן, בטענה כי הסכם השכירות הבלתי חתום שהציג המינהל אינו מהווה ראיה כתובה מספקת לפסק דין מקוצר. בית משפט קמא דחה את בקשתו של לוי והורה לו לשלם את מלוא הסכום. לוי ערער, חזר על טענותיו והדגיש את היעדר הסכם שכירות חתום ואת הטעויות בחישוב הסכום הנתבע. המינהל טען כי הודאתו של לוי באי תשלום דמי חכירה וקיומו של הסכם פיתוח במסגרתו התחייב לשלם אגרות אלה, מצדיקות את החלטת בית המשפט קמא. ערכאת הערעור הסכימה עם לוי כי אין ליישב את התביעה באמצעות פסק דין מקוצר, שכן הסכם השכירות הבלתי חתום לא היווה ראיה מספקת בכתב. עם זאת, מאחר שלוי הודה בקיומו של הסכם שכירות ולא שילם שכר טרחה מאז 1987, בית המשפט ראה בהסכם הבלתי חתום "ראיה ראשונה". עוד ציין בית המשפט כי לוי הוכיח הגנה מסוימת, וטיעוניו היוו לפחות "קצה חוט" של טענת הגנה. לפיכך התקבל הערעור, ההחלטה התהפכה ולוי קיבל רשות להתגונן, בתנאי שיפקיד את מלוא סכום התביעה, 94,596 ש"ח, בתוך 90 יום. אם יופקד הסכום, יחזור התיק לבית המשפט קמא להמשך הליכים. אם לא, הערעור יידחה, ולוי יישא בהשלכות כספיות נוספות.