עת"מ 8916-09-16

תקציר

העותרת, דיירת דירת מגורים, הגישה עתירה נגד החלטת הרשות כי תוכל לרכוש את דירתה רק בתנאי שתחתום על ויתור על חלק משטח הקרקע. העותרת טענה כי הסכם פשרה קודם בינה לבין עמידר, חברה ממשלתית לשיכון, שאושר על ידי בית המשפט, קבע את זכויותיה לרכישת שתי יחידות הדיור המרכיבות את דירתה, יחד עם כל המגרש עליו הן עומדות. היא טענה כי החלטת רמ"י מפרה הסכם זה וביקשה מבית המשפט להתערב. בית המשפט, לאחר שביסס את סמכותו בנושא, התעמק במעמדו המשפטי של עמידר, והגיע למסקנה כי הוא ישות כפולה בעלת מאפיינים הן של המשפט הציבורי והן של המשפט הפרטי, בהינתן בעלותה של המדינה, ניהולה של נכסי ציבור ותפקידה כנציגת המדינה בענייני דיור. מכאן, שכללי המשפט הציבורי חלים על עמידר. לאחר מכן בחן השופט את הסכם הפשרה ופירש אותו כהתחייבות של עמידר למכור לעותרת את שתי יחידות הדיור בהן היא מתגוררת, על בסיס לשונו הפשוטה של החוזה. עם זאת, השופטת הסכימה עם המדינה כי עמידר, כנציג המדינה, אינו יכול להתחייב למכור את המגרש כולו, שכן הדבר נוגד את האינטרס הציבורי ואת עקרונות השוויון בהקצאת הדיור הציבורי. בית המשפט אמנם הכיר בניסיונה המתסכל של העותרת בניסיון לאכוף את הסכם הפשרה, אך בסופו של דבר דחה את עתירתה וקבע כי זכותה לרכוש רק את שתי יחידות הדיור ולא את כל המגרש. בהחלטה הודגש כי עמדת המדינה, המגבילה את הרכישה ליחידות הקיימות, היא חוקית. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להישלח אליהם על ידי המזכירות.