ת"א 24568-12-19

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את דין התביעה. השופט מבהיר כי מדובר בהליך אזרחי, ולכן גרסת התובע לעובדות צריכה להיות בעלת סיכוי גבוה יותר מגרסת הנתבע להצליח. נקודת המחלוקת הראשונה בין הצדדים בנוגע לעבודות נוספות שביצעה התובעת מעבר להיקף ההסכם מוכרעת לטובת התובעת. השופטת קובעת כי ההסכם בין הצדדים, אף שהוא מתואר כחוזה פאוסלי, מאפשר תשלום נוסף עבור עבודה חריגה. עוד קובעת השופטת כי פעולות הנתבעת, כגון תשלום חלק מהחשבונות החלקיים שכללו עבודה חריגה, תומכות בטענת התובע. יתר על כן, הנאשם לא סיפק הסברים מספקים לאי תשלום מלוא הסכום ולא זימן עדים רלוונטיים לעדות. באשר לשאלת ביצוע והשלמת העבודות, השופט אינו משתכנע מטענות הנתבע כי התובע לא השלים את העבודות. טענות הנתבעת כי התובעת לא סיימה את המשימות הנדרשות ונאלצה לשכור קבלן אחר לא נתמכו בראיות מספיקות. נהפוך הוא, עדויות התובע ועדים, לצד שיקולים נוספים, משכנעים את השופט כי התובע ביצע את כל העבודות המפורטות בהסכם. לפיכך, זכאית התובעת לתמורה חוזית בסך 220,000 ₪ בתוספת מע"מ, בניכוי הסכומים שכבר שולמו, כך שהיתרה תהיה בסך 97,507 ₪. סכום זה כולל גם מע"מ בשיעור הנוכחי של 17%. תביעת התובע להוצאות ציוד נדחית מחוסר ראיות. בנוסף, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע ריבית או הפרשי הצמדה על הסכום הנ"ל כדי לשמור על ערכו הריאלי. סכום זה, 96,680 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה משנת 2014 ועד היום, מסתכם ב-109,440 שקל. כמו כן נדרש הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ. לפיכך, הסכום הכולל שהנתבע חייב לתובע הוא 119,440 ₪, אותו יש לשלם תוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין לבא כוח הנתבע. הפרשי הצמדה וריבית יתווספו אם התשלום לא יבוצע במסגרת הזמן שצוינה.