עמ"ש 47119-09-14

תקציר

פסק הדין מערער על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחדרה משנת 2014, אשר דחה את טענת המערערת לבעלות על חלקת אדמה ובניין עליה, ותחת זאת קבע כי יש לה רישיון בלתי חוזר לאכלס את הבניין. המגרש, ששטחו 600 מ"ר, נרכש על שם שני בניו של המשיב אך המערערת טענה כי הוא נרכש עבורה בנאמנות, או לחילופין כי המשיב נתן לה מחצית ממנו במתנה. כן טענה לבעלות על מבנה במגרש – שנבנה מכספה שלה ושל המשיב – ותבעה פיצוי בגין מבנה נוסף שהוקם על המגרש. שופטי הערעור הסכימו עם טענת המערערת כי יש לראות בה ובמשיב בעלים משותפים של החלקה והבניין הראשון. הם מצאו כי הבנים היו רוכשים סמליים בלבד של החלקה, וכי המשיב רכש אותה בעצמו אך רשם אותה על שם בניו בשל יתרת חובותיו. יתר על כן, קיבלו השופטים את הסברה של המערערת לאי מעורבותה בהליך הרכישה, וקבעו כי די בראיות לכך שהחלקה נועדה לה. עוד נקבע כי הבניין הראשון נבנה מכספי המערערת וכספי המשיב, וכי יש להכיר בזכותה של המערערת למחצית הבניין. עם זאת, השופטים לא מצאו כל ראיה להשתתפותה הכספית של המערערת בבניית הבניין הנוסף. השופטים המליצו לאפשר למערער להגיש בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין במידת הצורך, והורו למשיב ולשני בניו לשלם למערער הוצאות בסך 15,000 ₪, ביחד ולחוד.