ת"פ 49947-10-12

תקציר

השופט פותח בפירוט סעיפי האישום נגד הנאשם: מעשה מגונה בקטין והפרת צו פיקוח. הראיות העיקריות שהוצגו הן עדותה של המתלוננת, שהשופט מוצא אותה אמינה, מפורטת ועקבית. השופט מקבל גם את עדותם של העדים התומכים בגרסתה של המתלוננת. מאחר שההגנה חולקת על נכונות זיהויו של הנאשם כמבצע, השופט בוחן סוגיה זו בקפידה. היא מציינת כי הרשעה המבוססת על עדות מזהה אחת מחייבת זהירות מירבית. עם זאת, היא מוצאת את זיהויה של המתלוננת את הנאשם כאמין. השופט מכיר בכך שהליך הזיהוי במקרה זה לא היה מיטבי, אך בוחן את הנסיבות הסובבות אותו. היא מקבלת כי המתלונן האמין באמת ובתמים שהנאשם הוא התוקף וכי התנהגותו במהלך הזיהוי חיזקה את אמיתות טענותיו. השופט גם שוקל ודוחה את האליבי של הנאשם לפיו הם התפללו בבית כנסת בעת התקיפה. לדבריה, עדויות עדי ההגנה אינן עקביות ואינן אמינות. גם עדותה של הנאשמת עצמה מחושבת ומתחמקת, בהתרשמותה. יתר על כן, השופט מוצא חשד להתנהלותו של הנאשם במהלך המשפט, ובפרט לתגובתו לעדות המתלוננת. לאחר ששקל את מכלול הראיות, השופט מגיע למסקנה כי התביעה סיפקה ראיות מספיקות מעבר לספק סביר לכך שהנאשם ביצע את העבירות כפי שהואשם. היא מרשיעה את הנאשם במעשה מגונה בקטין ובהפרת צו פיקוח. גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם ביום 13.2.2013.