ת"פ 8498-04-20

תקציר

הנאשמים הואשמו בהחזקת כמות גדולה של תחמושת וחלקי נשק, ובקשירת קשר לביצוע עוון. אמצעי הלחימה והתחמושת נמצאו במערה הסמוכה לבית הארחה בבעלות סאלח ומוסטפא טבאש, שם נעצרו חלק מהנאשמים. המשפט התמקד בבחינת הראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה הקושרות את הנאשמים לכלי הנשק. עבור נאשם 1, הראיה הייתה טביעת אצבע שנמצאה על כפתור תרסיס צבע בתוך המערה. נאשם 1 הסביר כי התרסיס נועד לטיפול בחלודה ושריטות בטרקטורון שלו, שנמצא בסמוך לבית ההארחה במהלך החיפוש. השופט מצא את הסברו סביר והגיוני, מה גם שהתביעה לא חקרה ואישרה את גרסתו. לגבי נאשם 2, הראיות כללו שתי טביעות אצבע על ניילון נצמד סביב קופסת תחמושת. הנאשם טען כי השתמש בניילון נצמד לצלייה וניקיון בבית ההארחה. השופט מצא את עדותו של נאשם 2 בלתי עקבית ובלתי אמינה. הם הגיעו למסקנה כי שתי טביעות אצבעותיו, יחד עם אופייה הנסתר של התחמושת, מצביעות על החזקתו בנשק. בעניינו של נאשם 3 הוצגו ראיות DNA הקושרות אותו לכפפה שנמצאה במערה. הנאשם טען כי הכפפה שימשה ככל הנראה בתמימות במהלך מפגשים חברתיים בבית ההארחה ולאחר מכן שימשה אדם אחר לצרכים פליליים. השופטת מצאה הסבר זה סביר, ונתמכה בבדיקת הדנ"א המצביעה על פרופילים נוספים על הכפפה, כמו גם בגילוי כפפה נוספת בסמוך לבית ההארחה. כתוצאה מכך זוכו נאשמים 1 ו-3 מחמת ספק סביר. עם זאת, נאשם 2 הורשע בהחזקת תחמושת ואביזרים, אך זוכה מאשמת קשירת קשר לביצוע עוון מחוסר ראיות מספיקות. השופט הדגיש כי אופיין הנסיבתי של הראיות מחייב בדיקה יסודית, וכל ספק סביר היטיב עם הנאשמים.