בד"מ 11/99

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהליך משמעתי נגד עורך דין, המיוצג על ידי עו"ד ש. קרמר, שהואשם בהפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. ההגנה טענה כי סעיפי האישום סותרים את חופש הביטוי, זכות יסוד. עם זאת, בית המשפט בחן בקפידה ודחה כל אחת מטענות ההגנה, והסביר מדוע חופש הביטוי אינו חל במקרה זה. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי הבעת דעות פוליטיות או פגיעה ביושרתם של עורכי דין עמיתים אינה שימוש לגיטימי בחופש הביטוי בהקשר של ייצוג לקוח. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי חופש הביטוי אינו משמעו חופש מריסון עצמי, במיוחד עבור סנגורים שיש להם חובה מקצועית לנהוג באיפוק ולהשתמש בשפה סבירה. עם זאת, למרות שמצא את הנאשם אשם, החליט בית המשפט לעודד שלום בין משפטנים וזיכה את הנאשם, מה גם שהמתלוננת חזרה בה מהתלונה בעקבות התנצלות מצד הנאשם. פסק הדין התייחס ואישר מחדש את הפסיקה הקיימת בנושא, תוך הדגשת גבולות חופש הביטוי של עורכי דין. על פסק דין זה, שניתן ביום 29.10.01, חתמו עו"ד אלי אביר ועו"ד יעקב חשין, אשר הסכימו עם ההחלטה.