עת"מ 13014-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה לביטול החלטת המשיב שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מקלט בישראל, או לחילופין להעניק לו שהות של שנה לפירעון חובותיו. העותר, אזרח תאילנד, נכנס לישראל בשנת 2005 באמצעות אשרת עבודה ושהה בה שלא כדין לאחר פקיעתה. הוא הגיש בקשת מקלט בשנת 2010, בטענה כי במהלך שהותו בישראל קיבל איומים על חייו מנושים. המדינה טענה כי העתירה היא ניסיון להאריך את שהותו בישראל מטעמים כלכליים וכי טענותיו חסרות שחר. מאות עתירות דומות הוגשו לאחרונה, רבות מהן זהות, מה שהוביל את בית המשפט לתת החלטה כללית בהיבטים המשפטיים ולאחר מכן להחיל אותה על מקרים ספציפיים. שאלת המפתח היא האם אנשים העומדים בפני סכנת חיים מסיבות שאינן פוליטיות, כגון איומים כלכליים או אישיים, נופלים להגדרה של "פליט" ולכן יכולים לבקש מקלט. בית המשפט קבע כי גם אם אדם אינו עונה להגדרה של פליט, עדיין לא ניתן לגרשו למדינה שבה חייו או חירותו יהיו בסכנה, וכי יש לתת למבקשי מקלט צו ביניים אם יש ראיות לכאורה לאיום כזה. עם זאת, אם ברור כי לא נשקפת סכנה לחיי העותרים ומטרתם היחידה היא להרוויח זמן רב יותר בארץ מטעמים כלכליים, יש לדחות את העתירה על הסף. במקרה הנוכחי, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיו של העותר, בהתחשב בכך שהוא שהה בישראל שלא כדין למעלה משנה ולא הציג ראיות קונקרטיות לסכנת חיים. העתירה הייתה כמעט זהה לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמעיד על חוסר אמינות. לפיכך החליטה השופטת לדחות את העתירה ואת הבקשה לעיכוב של שנה, ולא מצאה עילה להתערבות בית המשפט. ההחלטה חלה על מאות עתירות דומות, ומנחה את בית המשפט כיצד להמשיך בבקשות לצווי ביניים במקרים אלה.