ע"פ 5300/91

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשיע את המערער ברצח נהג אוטובוס ובניסיון רצח של שני נוסעים. האירוע המדובר התרחש ב-12 באפריל 1986, כאשר שני אנשים תקפו אוטובוס אגד סמוך לבית אריה, כאשר אחד השליך בקבוק תבערה והשני ירה לעבר נוסעים. המערער, שעזב את הארץ זמן קצר לאחר הפיגוע והוסגר מאוחר יותר מארה"ב, הכחיש כל מעורבות. הראיות המרכזיות שהציגה התביעה היו הודעות שמסרו שני בני דודים, המכונים הזקן והצעיר, אשר הודו תחילה בהשתתפות בתקיפה והפליל את המערער כיורה. עם זאת, במהלך המשפט חזרו בהם השניים מדבריהם וטענו כי עשו זאת תחת לחץ חקירה, וטענו כי המערער לא היה מעורב בכך. בית המשפט המחוזי דחה את עדויותיהם והעדיף את ההודעות המפלילות, שהובילו להרשעת המערער. בערעור נטען כי האמירות המפלילות סותרות ולא ניתן להסתמך עליהן, וכי הראיות אינן קושרות די הצורך את המערער לעבירות. כבוד השופטים דורנר, לוין ובך מסכימים עם הערעור, ומוצאים כי האמירות המפלילות אינן אמינות וחסרות תימוכין מספיקים. הם מציינים כי אמירות אלה, הנחשבות מבחינה טכנית לראיות לכל דבר, אינן יכולות לתמוך זו בזו בשל חשש לתיאום בין שני העדים. בנוסף, מסקנת השופטים היא כי התוספות הראייתיות שהציגה התביעה אינן קושרות את המערער לעבירות ואף תומכות בטענה כי הזקן עצמו השתתף בתקיפה. השופטת דורנר מדגישה כי במקרים בהם משקלה העצמי של העדות נמוך, נדרשת תוספת ראייתית גדולה יותר, דבר הלוקה בחסר במקרה זה. לסיכום, השופטים קובעים כי הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי לא הספיקו כדי להרשיע את המערער, ולפיכך הם מבטלים את פסק הדין ומזוכים אותו מכל אשמה.