בג"צ 379/07

תקציר

פסק הדין הנדון הוא כי יש לדחות את העתירה לדחיית התביעה שלפנינו. העותר, המחזיק בתפקיד הרשם, מתמודד עם טענות חמורות להתנהגות לא אתית. קיים חשד כבד כי העותר קיבל תואר אקדמי מאוניברסיטת לטביה באמצעים פסולים, לרבות גניבה ספרותית. אמנם הראיות לא הספיקו כדי לפתוח בהליכים פליליים או משמעתיים, אך די היה בהן כדי לעורר שאלות לגבי התנהלותו של העותר. מנהל בתי המשפט, בהסכמת שר המשפטים, הפנה את המקרה לנציב תלונות הציבור, שממצאיו איששו את החשדות. בעקבות זאת המליצה הנציבות לסיים את כהונתו של העותר. ראשי מערכת המשפט, לרבות נשיאת בית המשפט העליון, קיבלו המלצה זו והסכימו כי העותר אינו יכול להמשיך בתפקידו. נוכח האפשרות של הליכי הדחה, בחרה העותרת לפרוש מרצון. מערכת המשפט, מצדה, הסכימה שלא לפתוח בהליכים פורמליים, אפשרה לעותר לסיים את כהונתו וסיפקה לו תנאים כלכליים נוחים לפרישה. הסכמתו של העותר לפרוש לא הייתה מותנית, ולא ניתנו הבטחות בדבר שמירת העניין הרחק מעין הציבור. אכן, הפרשה פורסמה בתקשורת, ככל הנראה על ידי מקורות עלומים, אך לפרסום זה אין כל השלכה משפטית על התחייבותו של העותר לפרוש. טענת העותר כי הסכמתו הותנתה באי פרסום אינה נתמכת ואינה מתקבלת על הדעת. לפיכך, נוכח התחייבותו החוקית להתפטר מרצון, והצעדים שננקטו על ידי מערכת המשפט בהסתמך על הסכמה זו, אין מקום שהעותר יחזור בו מדבריו. זאת ועוד, תקופת ההעסקה על פי החוזה המיוחד הסתיימה, והעותרת לא סיפקה סיבה מוצדקת להארכתה. בסופו של דבר, הממצאים מצביעים על חשד כבד לחוסר יושר אקדמי מצד העותר, המהווה חריגה חמורה מנורמת ההתנהגות המצופה מנושאי משרה שיפוטית. די בראיות המנהליות כדי לתמוך בהחלטה לסיים את כהונתו של העותר. משכך, נדחית עתירת המשיבים לקבל את חזרתו של העותר מהסכמתו לפרישה, והעתירה עצמה נדחית. השופט א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר מסכימים עם פסק דין זה.