ע"א 107/88

תקציר

בתיק הנוגע לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דן בית המשפט העליון בערעור בעניין הזכות לחקור מומחים רפואיים שמונו על ידי בית משפט מחוזי. המערער, נפגע תאונת דרכים, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את חקירת המומחים הרפואיים בטענה כי שאלות הבהרה לא נשאלו קודם לכן. בית המשפט העליון בחן את סעיף 26 לפקודת הראיות ואת סעיף 6א לחוק הפיצויים, וקבע כי אין להתנות את חקירתו של מומחה בבירורים מוקדמים, ולאפשר תשאול עצמאי להערכת אובייקטיביות ומהימנות. בית המשפט הדגיש כי אמנם יש להימנע מזימון מומחים מיותר כדי לחסוך בזמנם, אך ניתן להטיל סנקציה על חקירה אלא אם כן היא קלת דעת, תוך הטלת הוצאות אם יימצא כי אין בכך צורך. למרות המלצות קודמות להגביל את החקירה הנגדית של מומחים, המחוקק שמר על זכות זו, החיונית לחשיפת האמת במשפטים. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרשנותו המצמצמת של בית המשפט המחוזי פגומה והפך את החלטתו, והאריך את התיק להמשך דיונים וחקירת המומחים. משכך, התקבל הערעור, והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערת. כל השופטים הסכימו עם הרציונל של השופט אור, שקבע את זכותו של בעל דין לחקירת מומחה ללא בירורים מקדימים.