דנג"צ 5386/07

תקציר

בשנת 2006 החליטה ממשלת ישראל להגן על בתי ספר ביישובי עוטף עזה מפני ירי רקטות קסאם, אך בשיטת "מרחבים מוגנים", המגנה על חלק מהכיתות בעוד שאחרות יכולות להגיע למרחב מוגן בעת שמיעת אזעקה. בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה ד' ביניש, סקר את חובת המדינה להגן על מוסדות אלה ואת סבירותה של השיטה שנבחרה. עם זאת, בית המשפט, ששם דגש על איפוק בענייני ביטחון ותקציב, הגיע למסקנה כי שיטת "המרחבים המוגנים" אינה סבירה, נוכח אי הגעתן של 43% מהכיתות למרחבים מוגנים בזמן בניסויים והסכנה המיידית לחיי התלמידים. השופט ברלינר הוסיף כי הנסיבות החריגות מצדיקות נקיטת אמצעים חריגים. פסק הדין הורה על הגנה מלאה על הכיתות, כאשר המועדים נקבעו לתחילת וסוף שנת 2008. בעקבות פסק הדין ביקשה המדינה לקיים דיון נוסף, בטענה כי פסק הדין חדשני וסותר החלטות קודמות בדבר התערבות שיפוטית בסוגיות בלתי שפיטות בעליל. בית המשפט הבהיר כי החלטתו דבקה בכללים הקיימים ולא שינתה אותם, דחה את טענות המדינה בערעור והדגיש כי פסק הדין הוא פרטני. כן העלו המבקשים השגות על הבנת הנתונים העובדתיים ותחולת פסק הדין, שבית המשפט מצא כי אינן מספיקות לדיון נוסף. הבקשה לדיון נוסף נדחתה, והמדינה לא חויבה בהוצאות, בהתחשב בנסיבות.