רצ"פ 2906/05

תקציר

פסק הדין מעניק רשות ערעור ורואה בבקשה ערעור על החלטה של ראש ההוצאה לפועל. ההחלטה הנדונה הורתה למערערת, אשר שימשה ככונסת נכסים לזכויות בנכס, לשלם את כל דמי החכירה שטרם נפרעו למינהל מקרקעי ישראל בטרם תושלם העברת זכויות אלה לרוכשים חדשים. הנכס המדובר הוחכר בשנת 1965 ובהסכם החכירה נקבע כי על החוכר לשלם אגרות שנתיות ולקבל הסכמה מראש ובכתב לכל העברת זכויות. עם פטירת החוכר עברו הזכויות בירושה, ובהמשך הוטלה משכנתא על הנכס לטובת הבנק המערער. משבעלי המשכנתה לא עמדו בפירעון ההלוואה, החל הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. בשנת 2002 מונה כונס נכסים והשתלט על הנכס, ולאחר מכן מכר את הזכויות לרוכשים חדשים באישור לשכת ההוצאה לפועל. עם זאת, מינהל מקרקעי ישראל סירב לאשר את העברת הזכויות ללא תשלום כל דמי החכירה שלא שולמו מאז 1995. פסק הדין בוחן את הסכם השכירות, הדינים הרלוונטיים והפסיקה, ומוצא כי כונס הנכסים אכן נכנס בנעליו של החייב ולכן מחויב לתנאי הסכם השכירות. כמו כן, דמי החכירה הם חלק אינהרנטי מערך הנכס וקיימים כתנאי לזכות החכירה; הם לא מסים. לפיכך, על כונס הנכסים לשלם את כל האגרות שטרם נפרעו משנת 1996 - מועד רישום המשכנתא - ועד למסירת הנכס לרוכשים החדשים בשנת 2003. הקונים אחראים לעמלות ממועד זה ואילך. עוד צוין בפסק הדין כי הבנק, כנושה, היה צריך להיות מודע לתנאי החכירה בעת שהנכס שועבד ולקבל דופי כלשהו בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל שלא דרש תשלומי חכירה קודם לכן. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.