עב"ל 561/07

תקציר

המערער במקרה זה, עובד עצמאי, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בשנת 1999 בגין הכרה בליקוי השמיעה שלו כ"פגיעה בעבודה". הביטוח הלאומי הכיר בתביעה העקרונית בשנת 2001 וקבע 10% נכות רטרואקטיבית לשנת 1995. לאחר מכן ערער המערער על גובה מענק הנכות שחושב על ידי הביטוח הלאומי בהתבסס על המקדמות ששולמו לפני מועד הנכות שנקבע. בית המשפט האזורי בחיפה דחה את טענת המערער, אך בערעור הפך בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע, כי מאחר שהשומה הסופית של המערער לשנת 1994 הוגשה טרם תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה, ולא היה קשר סיבתי בין השניים, אין להחיל במקרה זה את תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות). תחת זאת, יש להשתמש בהכנסה האמורה בשומה הסופית משנת 1994 לצורך חישוב המענק של המערער. תכליתה של תקנה 11 היא להרתיע מבוטחים מלהגדיל את הכנסתם לאחר תאונה כדי לקבל גמלה גבוהה יותר, והחלתה במקרה הנוכחי לא תקדם מטרה זו. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי הביטוח הלאומי יכול לחשב מחדש את דמי הביטוח בהם חייבת המערערת על סמך השומה משנת 1994.