ת"א 36054-12-17

תקציר

המחלוקת היא בין התובעים, שבבעלותם חלקת קרקע בירושלים שעלתה בערכה עקב תוכנית פיתוח, לבין הנתבעת, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים. התובעים מכרו את הקרקע לאחר אישור התכנית ושילמו היטל השבחה לנתבע. עם זאת, התובעים חלקו על גובה ההיטל וביקשו שומה אחרת, מה שהוביל להליך ערעור ממושך. ועדת הערר קבעה כי על הנתבע להחזיר את ההפרש בין ההיטל ששולם לבין שומת השמאי המכריע. התובעים דרשו כי הנתבע ישלם להם גם הפרשי הצמדה וריבית, אך הנתבע סירב, מה שהוביל לתביעה. השופט קבע כי יש לדחות את ההליכים בשל דוקטרינת ההליכים התלויים ועומדים. סוגיה דומה נמצאת כעת בהכרעה בוועדת הערר, שטרם הכריעה בבקשה, והצדדים מסכימים כי לוועדה יש סמכות לעשות כן. השופט הדגיש את חוסר היעילות בניהול הליכים משפטיים מקבילים ואת הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיו הפרוצדורליות של הנאשם אם בית המשפט יתערב בשלב זה. קביעתה של ועדת הערר, ששני הצדדים התייחסו אליה כמחייבת, יחד עם דרישותיהם הקודמות של התובעים על בסיס החלטה זו, מונעים מהתובעים לטעון אחרת. עוד ציין השופט כי החלטת הוועדה, שטרם התקבלה, צפויה לייתר את ההליכים המשפטיים הנוכחיים, שכן היא תקבע את תוצאות הערעור. התובעים נדרשים להודיע לבית המשפט אם ברצונם להמשיך את ההליכים הנוכחיים עד להחלטת ועדת הערר עד ליום 15.6.2020.