סע"ש 59408-12-18

תקציר

התובע, מבקש מקלט, תבע את הנתבעים לדמי העסקה לאחר שעבד אצלם תקופה מסוימת. עיקר המחלוקת הייתה על תקופת העסקתה של התובעת, כאשר התובעת טענה כי עבדה מינואר 2017 עד אוגוסט 2018, ואילו הנתבעות טענו כי ההעסקה הייתה מפברואר עד אפריל 2017. בית הדין קיבל את טענת הנתבעים כי ההעסקה החלה בפברואר 2017. מחלוקת נוספת הייתה על אופי עבודתו של התובע בחלק מהתקופה – האם היה שכיר או עצמאי. בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עבודה, גם כאשר התובע קיבל שכר כקבלן עצמאי. נפסק כי התובע הועסק אצל הנתבעת הראשונה מפברואר 2017 ועד יולי 2018. כן פסק בית הדין בדבר אי תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה בנוגע להעסקתו של התובע, וכן בדבר אי תחולתו של חוק פיצויי פיטורים עקב התפטרותו של התובע מבלי להוכיח קשר סיבתי בין נסיבות התפטרותו לבין הקיפוח הנטען של זכויותיו הסוציאליות. לתובעת נפסק פיצוי בגין הפרשות מעביד להפקדת מסתננים, שהנתבע הראשון חויב לשלם, בצירוף פיצויים לפי חוק הגנת השכר, פדיון חופשות, דמי חגים ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד הנתבע השני נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להרמת מסך ההתאגדות בין שני הנתבעים. הסכומים שנפסקו לתובע מסתכמים בסך של 24,866 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין באוקטובר 2021.