ע"פ 2864/01

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של אונס ומעשה סדום שבוצעו בגופה של המתלוננת, תיירת בת 17. על פי כתב האישום, השניים נפגשו במועדון לילה וניגשו לרכבו של המערער, שם ביצע את העבירות. המערער טען כי המעשים נעשו בהסכמת המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער וגזר עליו שלוש שנות מאסר, מחציתן מאסר בפועל ומחציתן מאסר על תנאי. המערער ערער על ההרשעה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את ההרשעה. בית המשפט הדגיש כי עבירות נגד המוסר נעשות בדרך כלל בסתר וכי קיימת סכנה כפולה במקרים כאלה: העבריין יכול להכחיש את המעשה, והקורבן עלול להיות חשוף גם לסכנה של עלילת שווא. לכן, מקרים אלה דורשים זהירות כפולה ואין להתבסס רק על תלונת הקורבן. עוד ציין בית המשפט כי גם אם ניתן לפרש את התנהגותה של המתלוננת כהסכמה, הנאשם אינו יכול להשתמש בטיעון זה אם יוכח כי התנגדה פיזית לקשר. בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת הייתה מהימנה ועקבית, בעוד שגרסתו של המערער הייתה בלתי הגיונית ולא אמינה. דעת הרוב קבעה כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המתלונן לא הסכים למעשיו של המערער הייתה מוצדקת. השופט אור, בדעת מיעוט, סבר כי יש לזכות את המערער מחמת הספק. לדבריו, נסיבות המקרה - לרבות היעדר סימני אלימות על גופה של המתלוננת ואי דיווח מיידי על האונס - מטילות ספק בגרסתה לאירועים. השופטת אור הדגישה גם את היעדרם של סימנים חיצוניים שיכולים לתמוך בעדותה של המתלוננת, את הסתירות בעדותה ואת מצבה הפסיכיאטרי. הוא הגיע למסקנה כי נסיבות אלה מביאות אותו לפקפק אם המערער ביצע את העבירות המיוחסות לו.