ע"מ 56884-05-11

תקציר

המקרה דן בשאלה האם מכירת חלקת מקרקעין בפארק צמרת, תל אביב, נופלת בגדריה של "עסקה" החייבת במס ערך מוסף (מע"מ), ובפרט האם היא מהווה מכירת נכס על ידי עוסק, והאם מדובר במכירת נכס שנעשתה במסגרת עסקיהם של המערערים. המערערים, האחים גיבשטיין, טענו כי הקרקע הוחזקה כהשקעה וכי המכירה הייתה עסקה חד פעמית שבוצעה במרחב הפרטי ולא במסגרת עסק. לכן, המכירה לא צריכה להיות כפופה למע"מ. מנגד, טען המשיב, מנהל מע"מ, כי האחים גיבשטיין ניהלו עסק נדל"ן ועסקת פארק צמרת בוצעה במסגרת פעילותם העסקית ויש לחייבה במע"מ. בית המשפט בחן את הסוגיה על פי המבחנים שגובשו בפסיקה לקביעת מהות העסקה, לרבות אופי הנכס, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי, אופן המימון, תקופת החזקת הנכס, ייעוד התמורה, בקיאותו של הנישום בתחום, קיומו של מנגנון או פעילות קבועים ומתמשכים, פיתוח, טיפוח, שיפור, יזמות ושיווק, ונסיבות העסקה. בית המשפט מצא כי האחים גיבשטיין ניהלו פעילות עסקית המצדיקה את רישומם כ"עוסקים" ואת מיסוי עסקאותיהם. האחים ביצעו עסקאות נדל"ן רבות לאורך השנים בהיקף כולל של מיליוני שקלים. הם גם שיפרו באופן יזום את הקרקע שמכרו, כולל הקרקע בפארק צמרת, על ידי שינוי ייעודה והגדלת אחוזי הבנייה, מה שהעיד על אופיים העסקי. למרות שהמערערים לא החזיקו משרד או עובדים, הם העסיקו אנשי מקצוע לקידום האינטרסים העסקיים שלהם. מר חנניה גיבשטיין היה בעל בקיאות רבה בתחום הנדל"ן בין היתר בשל תפקידיו כראש עיריית ראשון לציון וכחבר מועצת מקרקעי ישראל. בית המשפט דן גם בטענות המערערים כי הקרקע סווגה כ"רכוש קבוע" לצרכי ארנונה וכי מחיר עסקת פארק צמרת כלל מחיר אופציה שנקבע בהסכם טרם המכירה. בית המשפט מצא כי המערערים בחרו בסיווג זה משיקולי מס ולא יכלו לבנות עליו את טענתם. באשר למחיר האופציה, קבע בית המשפט כי הכף עוינת, ומאחר שמדובר במחלוקת עבור בר-פינקסיט, נטל ההוכחה הוא על המערערים, שלא עמדו בו. בנוסף, בחן בית המשפט את המשמעות של רישום שותפות על שם האחים גיבשטיין כעוסק במע"מ ומצא כי אין הפרדה מהותית בין עסקאות המכר שבוצעו בדרום לבין עסקת פארק צמרת. המערערים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענתם כי הקרקע בפארק צמרת מוחזקת באופן פרטי. בית המשפט דחה גם את טענתם החלופית של המערערים כי הפטור הקבוע בסעיף 31(4) לחוק מע"מ חל על עניינם, שכן הוא לא הוכיח את מחיר הקרקע לפני ואחרי חקיקת חוק מע"מ. לסיכום, בית המשפט קבע כי האחים גיבשטיין ניהלו עסק נדל"ני, ומכירת המגרש בפארק צמרת נעשתה במסגרת עסקיהם. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים נדרשו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.