עת"מ 37696-05-17

תקציר

תחילה הגישו העותרים טענות נגד שתי החלטות: סירובו של יו"ר הוועדה המחוזית לתת רשות ערר למועצה הארצית, והחלטת ועדת המשנה להתנגדויות בעניין כביש העובר בחלקות העותרים. מערכת הטיעונים הראשונה חזרה בה, ובית המשפט לא מצא צורך להמשיך לדון בהם, ואישר את החלטת היו"ר. קבוצת הטענות השנייה נוגעת לפגמים בהליך קבלת ההחלטות של ועדת המשנה ולליקויים המנהליים שנפלו בה. בית המשפט מצא צדק בטענות אלה, וציין כי החלטת ועדת המשנה לוקה בחוסר בהירות ולא התייחסה די הצורך לטענות העותרים. באופן ספציפי, ועדת המשנה לא שקלה את כל העובדות הרלוונטיות ואת השיקולים התכנוניים, ולא סיפקה הנמקה מספקת להחלטתה. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתערב בענייני תכנון, אך עליו לוודא כי רשות התכנון הפעילה את שיקול דעתה כראוי. במקרה זה, ועדת המשנה לא בחנה כראוי שינויי נסיבות או נתונים חדשים שיש בהם כדי להצדיק חריגה מהחלטות קודמות. היא גם לא התייחסה לדרך סלולה קיימת שתאפשר גישה לבית הספר, אלא התמקדה בתוואי קשה טופוגרפית בחלקות העותרים. זאת ועוד, המשמעות האופרטיבית של החלטת ועדת המשנה לא הייתה ברורה, מה שהוביל לחילוקי דעות בין המשיבים. בית המשפט הגיע למסקנה כי על ועדת המשנה לבחון מחדש את הצורך במעבר הכביש בחלקות העותרים, תוך התחשבות בדרך החלופית הקיימת ומתן החלטה מפורטת ומנומקת. מאחר שהעתירה התקבלה באופן חלקי בלבד, לא נפסקו הוצאות.