ת"פ 19587-06-14

תקציר

על סמך הראיות והודאת הנאשם עצמו, הרשיע השופט את הנאשם בעבירה על סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין בגין תקיפת המתלונן. האירוע התרחש כאשר הנאשם, תחת השפעת אלכוהול וחמוש בסכין, הגיע לדירתו של המתלונן ודקר אותו מספר רב של פעמים בידו, בבטנו ובפניו לאחר קטטה מילולית. המתלונן נפצע באורח קשה ונזקק לאשפוז. בקביעת העונש שקל השופט את הערך החברתי שנפגע, שהוא שמירה על החיים ושלמות הגוף, וציין את אופיו הקיצוני והבוטה של מעשה הנאשם. הם גם לקחו בחשבון את מדיניות הענישה המקובלת שהותוותה במספר מקרים קודמים, והדגישו את הצורך בהרתעה ובתגמול. השופט קבע כי התחמשותו של הנאשם והיעדר התגרות מעידים על כוונה תחילה ועל איום ממשי על החברה. נסיבות העבירה והיסטוריית הרשעותיו של הנאשם נערכו נגדו, למרות ניסיונו להשתמש בצריכת האלכוהול שלו כגורם מקל. עם זאת, השופט ראה בהודאתו באשמה, הבעת חרטה והשפעת מאסרו על משפחתו גורמים חיוביים. בסופו של דבר, השופט גזר על הנאשם 10 שנות מאסר, כאשר 8 שנים ירוצו והיתר על תנאי. גזר הדין נועד לאזן בין חומרת העבירה לבין הצורך בהרתעה תוך הכרה באשמתו של הנאשם, הודאתו ונסיבותיו האישיות. השופט גם המליץ לשקול את הנאשם לתוכנית גמילה מסמים במהלך מאסרו והורה על השמדת או החזרת המוצגים הרלוונטיים. גזר הדין ניתן בנוכחות המעורבים ב-22 בינואר 2015.