בש"פ 4535/19

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת לזכותו של נאשם לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לעניינו, כאמור בסעיף 74(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי. זכות זו מאוזנת על ידי חריגים הנוגעים לחיסיון, לרבות חיסיון המדינה כמפורט בסעיף 44(א) לפקודת הראיות. על פי פקודה זו, ראש הממשלה או שר הביטחון רשאים להנפיק תעודה חתומה המצהירה כי חשיפת ראיות מסוימות עלולה לפגוע בביטחון המדינה. כתוצאה מכך, ראיה כזו אינה קבילה בבית המשפט, אלא אם שופט בית המשפט העליון החליט כי גילויה נחוץ לשם הצדק, או שהוא חיוני או מועיל להגנתו של הנאשם. בקביעה זו, על השופט לאזן בין הצורך בגילוי לבין הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה. במקרה ספציפי זה החליטה השופטת כי יש לדחות את העתירה לאחר עיון בחומר החסוי במעמד צד אחד ושקילת הטענות שהוצגו. ההחלטה התבססה על הקביעה כי החומר החסוי אינו חיוני להגנתו של העותר, וכי כל מידע שימושי כבר הועבר לבא כוח העותר בפרפרזה. יתר על כן, השופט קבע כי התועלת הפוטנציאלית בחשיפת החומרים החסויים עולה על הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה. השופטת גם הביעה אי-נוחות מטיפולה של המשיבה בתיק, וציינה כמה אי-סדרים בהליכים. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והוחלט לשמור על חיסיון החומרים המדוברים.