ת"א 34000-01-16

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מחלוקת בנוגע לפיצויים בגין הפקעה בעקבות שינוי ייעוד. התובע, שרכש את הקרקע המדוברת בשנת 2007, תבע את הנתבע לפיצויי הפקעה לאחר שהאחרון פרסם הודעת הפקעה בשנת 2009. הנתבע טען כי קיים ביניהם הסדר קיזוז, הפוטר את הנתבע מתשלום פיצויי הפקעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא די ראיות להוכחת טענה זו ודחה אותה. בנוסף, מינה בית המשפט שני מומחים למתן חוות דעת בתיק. המומחה הראשון, גיל לזר, קבע כי התובעת אינה זכאית לפיצויי הפקעה משום שאי תשלום היטל ההשבחה היווה זיכוי במסגרת השמאות הקובעת. עם זאת, בית המשפט החליט לסטות מחוות דעת זו בשל אי עקביות מסוימת וביטול חלק מהקביעות של המומחה. המומחה השני, יצחקי, סבר כי התובע זכאי לפיצויי הפקעה בסך 870,000 ₪, אותם אימץ בית המשפט. בית המשפט התייחס גם למחלוקות נוספות, ובהן שווי עבודות הבנייה בנכס, ניכוי דמי השכירות והטענה כי בעלי הקרקע קיבלו פיצוי באמצעות הגדלת זכויות הבנייה. טענות התובע בנושאים אלה היו מוצלחות ברובן. בפסק דינו קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויי הפקעה בסך 870,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הקובע ועד למועד פסק הדין. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום פסק הדין, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה.