ע"א 208/51
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה של ארווין הקר ואח' נגד שינה ברש ופרל לוסמן סובב סביב הסכם שכירות של חלקת אדמה ובית עליה. החוכרים ביקשו להעביר את חוזה החכירה לחברה שהקימו לאחרונה, ללא הסכמת המחכירים. המחכירים סירבו לקבל את החוכר החדש ודרשו את פינוי החוכרים המקוריים. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם לחוכרים יש זכות להעביר את החכירה ללא הסכמת המחכירים. פסק דינו של השופט זילברג פירט את המורכבויות ההיסטוריות והמשפטיות של חוזי חכירה במערכות משפט שונות, לרבות המשפט הרומי, הצרפתי, הגרמני, השוויצרי, הפרוסי, האנגלי והיהודי, והגיע למסקנה כי מערכת המשפט הישראלית ראתה בחכירות כבעלות יסודות אישיים וממשיים כאחד. אמנם נמצא כי לחוכרים יש זכות להחכיר את הנכס בשכירות משנה, אך לא הייתה להם זכות להעביר את החכירה לצד אחר ללא הסכמת המחכירים, אלא אם כן הדבר הותר במפורש בהסכם החכירה. בנוסף, הודאת החוכרים המקוריים כי אינם מחזיקים עוד בחכירה נחשבה מחייבת, ובית המשפט פסק לטובת המחכירים, והורה על פינוי החוכרים המקוריים וסילוק הצד השלישי הבלתי מורשה. ההחלטה אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך חיוב המערערים בהוצאות.
ע"א 208/51 הקר ואח' נ' ברש ואח', עליון (4.6.1954)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.