ת"א 647/07

תקציר

בחוזה נדל"ן משנת 1984 הסכימו המוכרים להעביר את הבעלות בשישה מגרשים זמניים בבנימינה לידי הרוכשים. הרוכשים שילמו את מלוא התמורה בסך 190 אלף דולר. החוזה כלל סעיף הקובע כי אם זכויות הבנייה במגרשים ישתנו, ניתן להפחית או להגדיל את התמורה בהתאם. כעת טוענים המוכרים כי הם זכאים לתמורה חוזית נוספת ומבקשים לעכב את העברת הבעלות עד לקבלתה. הרוכשים רוצים שהעברת הזכויות תצא לפועל. השאלה המרכזית היא כמה זמן יוכלו המוכרים לדרוש עלייה בתמורה. המוכרים טוענים כי החובות להעברת הקרקע ולתשלום התמורה הנוספת שלובות זו בזו, ולכן אין לחייבם להעביר את החלקות ללא בטוחה לתשלום הנוסף. הרוכשים, לעומת זאת, טוענים כי ההתחייבויות נפרדות, והחוזה אינו קובע במפורש אחרת. בית המשפט בוחן את לשון החוזה, ומציין כי החובה למסור את הקרקע קשורה לתשלום התמורה המקורית ולא לתמורה הנוספת. בית המשפט בוחן גם מתן ייפוי כוח בלתי חוזר לבא כוח הרוכשים, המצביע על כוונת הצדדים לאפשר לעסקה להתקדם מבלי להמתין לתשלומים נוספים. בית המשפט מוצא כי הסעיף המאפשר שינויים בתמורה אינו סביר אם הוא מתפרש כחסר מגבלת זמן. היא קובעת כי כוונת הצדדים הייתה שסעיף זה יישאר בתוקף עד לסיום הבנייה, שעל פי הסכם הבנייה הייתה צריכה להיות בסביבות השנים 1987-1988. בית המשפט פוסק לטובת הרוכשים, ומורה למוכרים להעביר את החלקות על שם הרוכשים ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המוכרים נדרשים גם לספק את המסמכים הדרושים להעברה. החלטה זו תבוצע בהעדר הצדדים ותינתן לתוקף היום, 29 ביולי 2009.