ע"פ 11750/04

תקציר

הערעור, המבקש להקל בעונש שהוטל על המערער, נדחה. המערער הורשע ב-11 אירועים של מעשי זימה שבוצעו בילדות צעירות בנות 5 עד 8, והמעשים נפרסו על פני תקופה של שנתיים. המעשים היו כרוכים בפיתוי הקטינים תוך ניצול תמימותם, ובחלק מהמקרים סבלו הקטינים מכאבים פיזיים. למערער גם הרשעה קודמת בעבירות דומות. בקביעת העונש על בית המשפט לאזן בין שיקולים שונים, לרבות נסיבותיו של הפרט, שיקולי מדיניות כלליים ותכליות ההרתעה, הגמול והשיקום. במקרה דנן, השופט סבור כי בית משפט קמא מצא את האיזון הנכון והטיל עונש שאינו מופרז בהתחשב בחומרת העבירות. בעוד השופטים מכירים בהיבט השיקומי של הענישה, הם מדגישים כי אין זה השיקול היחיד ויש לאזן אותו עם תכליות ענישה אחרות. השופטת מציינת את נכונותו של המערער לעבור טיפול, אך גם מציינת כי יעילות הטיפול אינה מובטחת, במיוחד לאור הישנות קודמת של המערער לאחר טיפול מקיף. הם מביעים חשש כי שחרורו המוקדם של המערער עלול להוות סיכון לקטינים וכי יש להשלים את הטיפול במערער בעודו כלוא. התמונה הכוללת, לרבות הרשעתו הקודמת של המערער והפגיעה בקורבנות, מצביעה על צורך בענישה חמורה המשקפת את סלידתה של החברה ממעשים אלה. לפיכך, הערעור נדחה, ודעת הרוב היא כי אין להעניק למערער עונש מופחת. עם זאת, השופטת מסכימה עם המלצתה של השופטת פרוקצ'יה כי אין לשחרר את המערער עד לסיום הטיפול בו, דבר העשוי למעשה לרמז על תקופת מאסר ארוכה יותר.