דב"ע מט/10 - 4

תקציר

פסק הדין דן בתנאי עבודתם של עובדי מדינה, ובפרט פקידי עזר בבתי המשפט, ובזכותם לקשר את תנאי עבודתם לקבוצת עובדים אחרת, במקרה זה, דוורים הממיינים דואר. בית הדין מסביר כי הצמדת תנאי העבודה היא חריג המחייב הוראה ברורה ומפורשת, שבמקרה זה קיימת. הזיקה בפסק דין זה נובעת מפסק בוררות משנת 1973 שקישר בין דרגות פקידי העזר בבתי המשפט לשורות הדוורים הממיינים דואר במשרד התקשורת. בהמשך, כאשר הועברו שירותי הדואר לרשות הדואר, טענה המדינה כי זיקה זו מוצתה. עם זאת, בית המשפט טוען כי מאחר שקיימת כיום רק קבוצה אחת של דוורי מיון המועסקים על ידי רשות הדואר, ההצמדה ממשיכה להיות תקפה. בית המשפט מסביר את מדיניותו ביחס להסכמי הצמדה ומדגיש כי יש לכבדם. הוא גם מדגיש כי ההסכם הקיים על ההצמדה נעשה באופן בילטרלי עם הארגון המייצג, מה שמקנה לו אמינות רבה יותר. זאת ועוד, המדינה לא ניסתה לבטל את ההסדר הקיים או לנהל משא ומתן על הסדר חדש, ומכאן משתמע כי היא מסכימה להמשך ההצמדה. ככלל, פסק הדין שב ומאשר את תוקפה של הצמדת תנאי עבודתם של פקידי העזר לאלה של הדוורים ומדגיש את חשיבות כיבוד ההסכמים.