ת"א 2386/08

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות הנוגעת לתביעה אזרחית לפירעון מספר הלוואות שניתנו לחברות בין יולי 1989 לדצמבר 1994. ההלוואות היו אמורות להיות מוחזרות בתוך 25 עד 60 חודשים ומועד הפירעון המאוחר ביותר על פי הסכמי ההלוואה היה דצמבר 1999. התביעה הוגשה ב-30 בדצמבר 2008, כמעט תשע שנים לאחר מכן. הבנק טען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות על סמך מספר מסמכים המהווים הודאה בחוב על ידי הנתבעים. השופט חלק על כך וקבע כי עילות התביעה הקשורות להלוואות התיישנו. המסמכים השונים שהציג הבנק כראיה להודאה בחוב, לרבות הסכם מיום 8.4.02, מכתב מבא כוח הנתבעים ומכתב ששלח הנתבע המנוח לבנק, לא תמכו בעמדת הבנק. השופטת דחתה גם טענות אחרות של הבנק בדבר עצירת תקופת ההתיישנות והטענות הפרוצדורליות הקשורות לבקשה. השופט קיבל את טענת ההגנה להתיישנות ולפיכך דחה את תביעת הבנק להחזר ההלוואות. לנתבעים נפסקו הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הבנק.