ע"א 33890-03-14

תקציר

הפרשה סובבת סביב דירה שכורה בטבריה שבעליה, משפחת שבי, פיגרו בתשלומי המשכנתא. בעקבות זאת מונה כונס נכסים, המייצג את בנק מזרחי, למכירת הדירה. אלא שהשוכר, ששכר את הדירה לפני מינוי כונס הנכסים, הפסיק לשלם דמי שכירות ומשפחת שבי טענה כי הכונס לא פעל במהירות לפינוי הדייר או לגביית דמי השכירות וגרם להם נזק כלכלי. תחילה פסק בית משפט השלום בטבריה לטובת משפחת שבי, והורה לכונס הנכסים לשלם להם את דמי השכירות שלא שולמו ופיצויים נוספים. אך לאחר ערעור, פסק הדין בוטל. השופט קבע כי לכונס הנכסים הייתה חובת זהירות כלפי משפחת שבי אך לא הפר אותה. החלטת השופט התבססה על ההבנה כי מעשיו של כונס הנכסים מוגבלים על ידי הנסיבות, ובפרט צו המניעה הזמני שקיבלה משפחת שבי, שמנע את פינוי הדייר. יתר על כן, הכונס ניסה להתקשר עם השוכר בהסכם שכירות חדש, אך החוזה נותר בלתי חתום, והשוכר המשיך להתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות. עוד ציינה השופטת כי מעשיה של משפחת שבי נראו סותרים, שכן תחילה ביקשו להשאיר את הדייר בדירה ולאחר מכן האשימו את כונס הנכסים בכך שלא פינה את הדייר בהקדם. בסופו של דבר הערעור הצליח, ופסק הדין נגד כונס הנכסים בוטל. משפחת שבי חויבה לפצות את כונס הנכסים בגין הוצאות הערעור וההליכים הקודמים בבית המשפט, בסך 10,000 ₪, בעוד ערבות הכונס הוחזרה לו.